פסק-דין בתיק תא"מ 21480-11-11 - פסקדין

1. לפני תביעה כספית על סך 34,017 ש"ח בגין נזק שלטענת התובעת גרם הנתבע למתקן שטיפת מכוניות (להלן:" המתקן") אשר בבעלותה.

2. התביעה הוגשה בסדר דין מהיר ועל פי תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 פסק הדין הינו תמציתי תוך התייחסות לעיקרי טענות הצדדים.

3. לטענת התובעת, ביום 11.08.11 נכנס הנתבע עם רכבו למתקן כאשר הוא נהוג ע"י הנתבע. הנתבע התבקש ע"י מפעיל המתקן לשלב את ידית ההילוכים להילוך סרק, אולם הנתבע שילב להילוך נסיעה, האיץ את הרכב הפוגע וגרם נזק למתקן (להלן: " התאונה"). כעולה מכתב התביעה, כתוצאה מהתאונה ניזוק המתקן ונזקיו הוערכו ע"י שמאי מוסמך בסך כולל של 32,310 ש"ח (ללא מע"מ).

4. לטענת הנתבע, כעולה מכתב ההגנה הוא הכניס את רכבו לשטיפה ובסיומה הבחין כי רכבו לא נוקה כיאות. לפיכך, התבקש להכניס את רכבו לשטיפה נוספת, אשר בסופה פנה אחד הפועלים במקום לנתבע וציין בפניו כי פגע במתקן השטיפה. לשיטת הנתבע, כפי שנטענה גם בהודעה על תאונת רכב לחברת הביטוח, במהלך כל השטיפה רכבו היה במצב סרק.

5. מטעם התובעת העידו עובד התובעת מר אלי אבוטבול (להלן:" אבוטבול"), בעליה של התובעת מר מרקוס משה (להלן:" משה") וסוכן הביטוח שלה. מטעם הנתבע העיד הנתבע עצמו.

6. אבוטבול העיד כי הוא זה אשר כיוון את רכב הנתבע למסלול  מתקן השטיפה. לטענתו, הוא הורה לנתבע לשחרר בלם יד ולהעביר את רכבו למצב סרק אך הנתבע בשל הגיר הרובוטי ברכבו שילב בטעות להילוך נסיעה, פגע במברשת המתקן וגרם לו לנזקים הנתבעים. עוד עולה מעדות אבוטבול, כי מייד עם קרות התאונה אמר אבוטבול לנתבע "עצור איפה אתה נוסע" והנתבע בתגובה אמר שהוא יתבע את טויוטה.

7. משה, בעליה של התובעת, העיד כי לא ראה את התאונה אך הגיע מיד לאחר שזו התרחשה. מעדותו עולה כי כאשר הגיע לזירת התאונה, הנתבע היה מחוץ לרכב, סמל הרכב היה מוטל על הרצפה ומכסה המנוע היה פגוע. אף לגרסת משה, הנתבע אמר בפניו כי "הוא יתבע את טויוטה שכן הוא שם בניוטרל והאוטו לא היה בניוטרל".

8. הנתבע העיד כי לא אבוטבול היה זה שהכווין אותו למכונת השטיפה אלא בחור אחר. עוד העיד הנתבע כי כלל לא שהה ברכב עת בוצעה בו פעולה השטיפה שכן כל תפקידו היה להעמיד את הרכב על מסוע המתקן. לפיכך, לא הייתה לו כל אפשרות לשלב להילוך נסיעה שכן לא היה ברכב עת קרתה התאונה.

9. כעולה מעדויות ומצירוף התמונות, הפגיעה במתקן הייתה במברשות האמצעיות הממוקמות בצדי המתקן ובמברשת הגג שלו. הפגיעה לטויוטה הייתה בחלקו הקדמי של הרכב, זאת אנו למדים מעדותו של משה שהעיד כי ראה את מכסה המנוע של רכב הנתבע פגוע ואת הסמל הקדמי של המכונית מוטל על הרצפה.

10. נטל ההוכחה רובץ על התובעת.  אבוטבול אינו בעל עניין בתוצאות ההליך מכיוון שאינו בעל דין. עדותם של אבוטבול ומשה מתקבלות כאמינות יותר מאשר עדות הנתבע. מאידך, עדות הנתבע, הינה עדות יחידה של בעל דין, בהיות הנתבע בעל עניין מובהק בתוצאות ההליך יש לבחנה במשנה זהירות.

11. עדותו אבוטבול הייתה מהימנה על בית המשפט, אשר התרשם כי כוונתו לומר אמת. זאת ועוד גרסתו של אבוטבול מתקבלת כאמינה יותר מאשר עדות הנתבע שכן גרסת הנתבע כפי שבאה לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון בשורה 15 בעמוד 4 לפיה "אין סיבה שאכניס לדרייב כי לא הייתי ברכב, אני ירדתי מהרכב והאוטו עשה את המסלול לבד" אינה מתיישבת עם ההודעה על התאונה לחברת הביטוח בה נכתב כך: "הכנסתי את רכבי למתקן שטיפה ... לקראת סוף המסלול באו אלי בטענה שפגעתי במברשת העליונה" (הדגשה שלי א.ב.). רוצה לומר, שעל אף שבעדותו ציין הנתבע שלא היה ברכב בעת התאונה, הוא לא מצא לנכון לציין זאת בהודעה לחברת הביטוח. לא זאת אף זאת, תאור נסיבות התאונה בהודעה לחברת הביטוח מלמד כי הנהג שהה ברכב שכן לפני שסיים את המסלול באו אליו נציגי התובעת בטוענה שהוא פגע במתקן.
12. כאמור, אבוטבול ומשה העידו כי מיד לאחר קרות התאונה אמר להם הנתבע "אני אתבע את טויוטה, אני שמתי בניוטרל והאוטו לא היה בניוטרל". בע"פ 7595/03 נקבע:

" הלכה פסוקה היא כי התבטאויות שיש בהן בסיס לתחושת אשם או להכרת אשם מהוות ראשית הודיה ובתור שכאלה בכוחן להצטבר לראיה בסיסית ולשמש בה 'סיוע' או 'דבר מה' (ראה לעניין זה גם קדמי בספרו על הראיות בעמוד 151).

בענייננו, דבריו של הנתבע מהווים ראשית הודיה שכן הם מלמדים כי הנתבע הודה מיד לאחר קרות התאונה שהסיבה בעטיה נגרמה התאונה נעוצה בתיבת ההילוכים של רכבו. קרי, הוא שילב את מוט ההילוכים ברכבו להילוך סרק אך בשל ייחודה של תיבת ההילוכים, מוט ההילוכים שולב להילוך נסיעה, וגרם לתאונה. לפיכך, משקבעתי כי דבריו של הנתבע מהווים רשות הודיה, בכוחם למלא אחר דרישת הסיוע לעדותו של אבוטבול.

13. נזקי התובעת כפי שהוערכו על ידי חוות דעת שמאי - באשר לנזקי התובעת הרי שהוגשה חוות דעת שמאי מטעמה. השמאי מטעם התובעת העריך את נזקיה בסך כולל של 32,310 ש"ח. לא הוגשה כל חוו"ד נגדית ואף לא התבקשה חקירת השמאי. על כן, בהיעדר ראיות לסתור, מתקבלת חוו"ד השמאי מטעם התובעת להוכחת נזקיה.

14. שכ"ט שמאי - התובעת שילמה לשמאי שכ"ט בשיעור של 1,615 ש"ח לא כולל מע"מ. זהו שכ"ט סביר לבדיקת הנזקים נשוא התביעה. לפיכך ישלם הנתבע לתובעת בגין ראש נזק זה סך של 1,615 ש"ח.

15. לפיכך, ישלם הנתבע לתובעת סך של 33,925 ש"ח. עוד יש לפסוק לתובע אגרת בית משפט בסך 425 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ש"ח (כולל מע"מ). כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תשלח עותק מפסה"ד לצדדים בדואר.

ניתן היום,  כ"ט חשון תשע"ג, 14 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: